טוב, אז כמעט מגיע היום של הטיסה, היום שמאז אני אהיה סטודנטית ל4 שנים הבאות. כמו שאתם תהיו חיילים ל2/3/12 שנים הבאות. ...אבל שונה.
קיצר, אני בזבזתי דיי הרבה זמן בלי לקנות מחשב. ככה שבקרבת הימים עד תחילת שנת הלימודים, נכנסתי קצת לפניקה שאני לא אספיק, ושאצטרך לבצע איזשהו נסיון של סטודנטית בלי מחשב נייד. נראה לי שהייתי נכשלת. אז עשיתי המון המון המון השוואות בין מחשבים גם בהרגשה (איך המקלדות, העכבר, וכו') וגם בין כל הדברים הבאמת חשובים. כמה פתיחות יש לדיסק-און-קי, כמה מחר הוא, כמה הוא שוקל, כמה זכרון יש לו. וכולי וכולי וכולי. אז בסוף, אחרי שעשיתי את כל ההשוואות האלה, אני קניתי משהו שבכלל לו בדקתי עלין את הפרטים! כי הכלתי לחנות, והנה הוא היה, עם זכרון יותר טוב, יותר מהר, ויותר זול--אבל חוץ מזה אותו הדבר--כמו המחשב שבתכוונתי לקנות. אז יש לי סוף סוף מחשב נייד! יש!
יש לי חבר--בעצם, הוא אח הקטן של ידיד שלי שהיה אתי בשכבה. אבל בגלל שדחיתי בשנה, עכשיו הוא יהיה בשכבה שלי. וניהיה לדידים אני מקווה--שנוסע לפרניסטון משיקגו, במקום לטוס. אז שלחתי אתו היום את כל הדברים שטופסים מלא מקום: מעיל לחורף, מצעים, שמיכה גדולה, מגפיים לחורף, מגבות. כל זה. ככה שמה שיישאר לי לקחת אתי במטוס יהיה, אני מקווה, סביר שאני אביא לבד מתחת לכל ההגבלות של השדה תעופה.
מה עוד? אני שוב נכנסתי להרגל של לארוז תיק עם אפס זמן נשאר על השעון. כמו כל שישי במכינה: "פאק. כבר שישי? איפה אני הסופ"ק? שיט..." אז אני הולכת לסיים (להתחיל) לארוז את כל החיים שלי לשתי מזוודות, כמו שעשיתי לפני שנה!
יאללה, ביי :)
אגב: התאהבתי בסדרת טלוויזיה "סרוגים". סיימתי שבוע שעבר את העונה הראשונה.
This comment has been removed by a blog administrator.
ReplyDelete