מחשבות מהמטוס

Prelude
For all those who got the message-alert saying there was a new blog post, but then opened it an couldn't make sense of the gibberish (read: Hebrew) that sat on their screen: I've decided that I'm going to keep writing this blog, but that from now on it's going to be in Hebrew. 1) to keep my Hebrew in check now that I'm back in the states 2) to keep my friends from the Mechina updated on what's going on back here in the states (camp, college, etc.) while they're in the army (ah!).

SO. Some thoughts from the plane.

כשהמכינה הסתיימה ועלינו על האוטובוס בפעם הארונה, עוד לא קלטתי. כשחבקתי ונשקתי אם כולם בפעם האחרונה ב2 לפנות בקר אצל אלון, עוד לא קלטתי. כשבר ושלומי וגליה ודביר וים לוייו אותי לנתב"ג, גם לא קלטתי. ברגע שהמראנו, ופתחתי את המחברת שבה כולכם כתבתם לי, נשברתי. זהו. אבדתי את כל ה"קול" שהיה לי עד אז. מסכן זה שישה לידי, כי פשוט בכיתי ובכיתי. דמעות טפטפו על החולצה שלי, ואחת נחתה רטובה וגדולה על דפי המחברת. אתם כל כך מתוקים, אני ממש מעריכה את כל מה שכתבתם לי. ואני יודעת שיש הרבה אנשים שיהיה לי קשה לא לשמור אתם על הקשר. רמז.

ואז עברתי לספר מחזור (אגב, עוד לא סיימתי לקרוא את הכל) ושוב עלו לי דמעות בעיניים כשקראתי מה שדן אמר, ומאוד רגש אותי כמה מהדברים שאנשים כתבו. (ואסי, יש לך אחלה של דף!) מה שמדהים: אני ממשיכה ללמוד ממכם מהדפים שכתבתם. אתם עוזרים לי להבין מה למדתי השנה, ולהיזכר בכל מיני דברים ששכחתי שבכלל עשינו. וגם להבין איזה תהליך עברתי, אם בכלל עברתי איזשהו תהליך (אורי, ממש שמחתי שמישהו מרגיש כמוני בעניין זה!) ואני עכשיו מבינה שיהיה זמן די רב עד שאני אראה מישהו מכם שוב. כנראה שגלעד (סמינר חו"לניקים 2011) ורייצל מהקיבוץ (לומדת לידי) יהיו מאלה שאראה ראשונים.

קשה לי לחשוב שאני אתחיל כבר לראות תמונות שלכם כשאתם על מדים עוד בערך שלושה שבועות (ירדן, בננות!) אבל אני רוצה לראות, אז בבקשה להעלות.

טוב, מספיק. לוקח לי פול זמן להקליד בעברית (עוד סיבה שאני ממשיכה את הבלוג בעברית זה להתאמן בלהקליד). אגב, אתם מוזמנים ללחות כדי להיות "עוקבים" וגם לכתוב לי תגובות.