אנשים בטוחים שישראל היא אחת המדינות המסוכנות בעולם. עם הסיכסוך, ובכלל מה שקרה לפני חודש עם הספינות של טורכיה, ותמיד יש איזשהו מלחמה...
אבל מה שקרה אתמול בלילה שם אותי במקום הרבה יותר מסוכן מאיפה שהייתי כל השנה האחרונה. הפעם היחידה שהייתי קרובה לאש חי היתה בגדנ"ע, במתווחים. ולמרות שכל 5 מטר יש חייל עם מ-16, לא יצא לי בכלל להיות ליד אחד שירה.
הלכתי למרכז של העיר אתמול, להופעת של מוזיקה עולמי (אתמול היתה מהאיטי) ובעקר לראות את בנות-דודה שלי, שכ"כ חמודות ולא ראיתי כבר 10 חדשים. היה לי ממש ממש כיף אתן, ולשמוע מה הן עשו השנה, ואיך גדלו, וכמה עברית הן יודעות--והכי גדולה רק בכתה ד!
בכל מקרה, רכבתי לשם אופניים, שזה איזה 12 ק"מ או משהו, ולא היה לי כוח גם לרכב א"כ הביתה. בשיקגו, אפשר לשים אופניים על האוטבוס, אז התכוונתי לעשות כך. אני מגיעה לתחנה, ורואה בערך כל השוטרים של עיריית שיקגו (טוב, כמובן שאני מגזימה, אבל אתם מבינים...) ואני שומעת מלא מלא צעקות. כמובן, אני ממשיכה לצומת, כדי לגלות מה קורה. אבל כל מה שאני רואה זה גוש גדול אנשים והמון משטרה. ואני שואלת, ולאף אחד איך מושג מה קורה; כולם פשוט עצבניים כי האואובוסים מאחרים. ואז פטאום שומעים עוד שוטרים באים, עם האורות דלוקים ומסתובבים מעל הרכבים שלהם. והם שוברים את שיא המהירות, ונוסעים בצד הלא-נכון של הכביש באמצע אחד הרחובות הכי מפוצצים בכל שיקגו. ואז כל השוטרים שכבר היו באיזור דופקים ספרינט כמה שיותר מהר.... ואז שומעים ירי, ירי אחד.
אין דברים כאלה, אין. איזה קבלת פנים!
יצא שאחותי, שרכבה אופניים לבד בלילה כל הדרך הביתה היתי יותר בטחותי ממני, שלקחתי תחבורה ציבורית. דפוק, אה?
No comments:
Post a Comment